השקת האלבום "אלפנשיקות" / פיי שפירו במועדון האיזור ת"א / 19.8.19 / מאת: נעם רז

החיבור שלי אל עולם הצלילים והויברציות הוא עניין חדש יחסית. גדלתי בבית שהתגאה בחוסר המוזיקליות שלו. המימד הזה של הקיום היה פשוט חסום בפנינו; לא כפרנו בכך שלמוזיקה יש כוח, אבל הכישוף שלה לא פעל את פעולתו עלינו. מנגינות היו כמו מחלות, ולנו הייתה חסינות מולדת, גן אנטי-מוזיקלי.

למעשה, רק השנה, וזה קשור עמוקות גם לתהליך אישי שאני עובר עם פיי בחודשים האחרונים, משהו בי הצליח להיפתח אל המדיום המשונה, הגולמי והמופשט הזה. וכך קרה, והנה אנחנו מגיעים לעיקר, שרק בגיל 24, דהיינו ב19.8.19, מצאתי את עצמי לראשונה בהופעת מוזיקה חיה היא מופע השקת האלבום 'אלפנשיקות' של פיי שפירו

אחרי שכולם הגיעו ושתו קצת, לילה גל (המפיקה) הזמינה את פיי ולהקת האינסוף לבמה ברוב חשיבות. זה היה חמוד. אולי אירועים כאלו תמיד נפתחים ככה. אין לי מושג. לי זה הזכיר טקסים בבית ספר, אבל עם קריצה. 

הטקס התחיל בשיר שלא הכרתי והוא לא חלק מהאלבום. פיי הייתה נרגשת מאוד מאוד, והיה יפה לראות איך דרך השיר הראשון היא מצליחה לחבר את ההתרגשות אל החלל ולתקשר איתו. והחלל, או שמא הקהל, פרש את זרועותיו וחיבק אותה. מבקש להיטמע בה כמו שהיא ביקשה להתמזג עימו. זה היה רגע מרגש באמת של ערבות הדדית עמוקה. רגע של אני כאן ואת/ה כאן, ואנחנו רוצים להיפגש, וזה אפשרי וקל, צריך רק להיות כאן.

חווית המפגש והאחדות הזו ליוותה אותי לאורך רוב המופע. המוזיקה של פיי ניחנה בכוח מסתורי – היא עושה לך מרחב, שאפשר ונעים לצלול לתוכו, להתפלש בו, לעלות למעלה, לפנות ימינה ואז שוב להתגלש באלכסון. מרחב שיש בו מן המיתי, הקדמוני, המצרי והפרעוני, פירמידות של קול וסרקופגים של שקט.

אבל למרות הרוח המטאפיזית והפנטסטית, המוזיקה של פיי היא גם ארצית מאוד, תחושתית, גופנית ופשוטה. וכך היא גם הופיעה, מתוך חיבור כנה לתחושות והתמסרות עמוקה אליהן. ההתמסרות הזו הולידה הרבה רגעים של הפתעה וחידוש עבורי, למרות שאני מכיר את השירים והאלבום היטב. זכור לי במיוחד הביצוע הקצבי והאגרסיבי במקצת של 'שבת שלום', שנתן לשיר הזה, ששמעתי עשרות רבות של פעמים ואני מכיר כל צליל בו, גוון ואופי אחר לגמרי. 

הקשב ויכולת הסינכרון של להקת האינסוף לתהפוכות התחושתיות שפיי והשירה שלה עברו תוך כדי ההופעה היו מרשימים מאוד. ויזואלית, היה משהו מצחיק בוייב הרוקיסטי, הקשוח והאפל של חברי הלהקה, לצד הנוכחות החייכנית והמאירה של פיי. אהבתי במיוחד את רוני וגנר, שתופפה ברוך ועדינות. 

באיזשהו שלב עלו לבמה חברי מקהלת גיא בן הינום. ואז ירדו ממנה, ועלו שוב לקראת סוף הערב. באופן אישי, פחות התחברתי לנוכחות שלהם בערב הזה, למרות שבדרך כלל הם אהובים עלי מאוד. משהו בריבוי הקולות והאנשים היה עמוס מדי, וגרם לי קצת להתנתק. 

הערב הסתיים מוקדם מדי. הוא היה מלא בתנופה, שרק הלכה והתגברה משיר לשיר, ולא הספיקה לבוא לידי מימוש מלא. 

בעולמנו הרווי פוליטיקה זהותנית וביקורתית, 'אלפנשיקות' משרטטת אלטרנטיבה פוזיטיבית בוהקת. במקום לבכות ולבקר את הקיים, להצביע על העוול ומה שאין, אלפנשיקות מכוננת מרחב אלטרנטיבי, מלא בחיוניות ובכוח. זוהי אמנות של יש שמסירה מגבלות במקום לחשוף אותן, והכול דרך הממד הקמעאי של הצליל.

הדבר לעצמו דיבר ואמר: משובב נפש! לכו לראות את ההופעות שיבואו.

לבנדקאמפ של פיי שפירו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s