פסטיבל HEADS UP / הצוללת הצהובה ירושלים / 27.6.19 / מאת: אייל נחתומי

חמישי, ערב, ירושלים, פסטיבל בצוללת הצהובה.
פייר, הגעתי לערב הזה עם הרבה חששות והרבה סטרס משבוע קשוח במיוחד בצבא.
למה חששות? כי לירושלים יש שני מצבים בהופעות – או אכזבה קשה (לעיתים נדירות מאוד!!!!)
או הכי טובה בעולם, ופסטיבל אלטרנטיבי בצוללת עלול להשתייך לסוג הראשון.
מסקירה קצרה של הליינאפ, אפשר לראות בו שמות מוכרים יותר ופחות.
'גאנד דאון הורסס' (מעתה – סוסימתים או הסוסים), 'מאובן', 'Dirty Fly' (מעתה – הזבובים) הן המוכרות והבולטות יותר. הזבובים ומאובן עם מספר הופעות בפסטיבלים מוכרים יחסית (אינדינגב לדוגמא), והסוסים שחרכו מספר לא מבוטל של במות בחו"ל.

אליהם הצטרפו להקות שאישית לא הכרתי כלל – 'Fixed Stars' (מעתה – הכוכבים), 'Pufferfish' (אבו נפחות מעתה), ו-'Les Dynamites' (הדינמיטים).
אני מגיע היישר לסוף השיר הראשון של האבו נפחות. ממבט ראשון הם נראים כמו חבורה צעירה למדי, שהמאפיין הבולט בהם הוא שכולם רזים עם תלתלים (חוץ מהמתופף). אני מחכה שיתחיל השיר השני ותוהה מה אני הולך לשמוע.
בום. דקה וחצי לתוך תחילת השיר השני אני מבין שהמרכיב העיקרי שמחבר בין חברי הלהקה זה כישרון מטורף. המוזיקה שהם ניגנו ירדה ועלתה וחזרה ונסעה וטיילה בכל מקום שמוזיקה יכולה להגיע אליו. מוזיקה שמקורה בהרפתקנות ואין לדעת מה ואיפה הסוף. אני חושב על כל הפעמים שקפצתי מנדנדות שטסות בשיא המהירות בגן הציבורי ליד הבית. החצי שנייה הזאת באוויר ששווה הכל. התחושות האלה מלוות אותי לכל אורך ההופעה של האבו נפחות.
לא משנה מתי ואיך, אתם חייבים לראות אותם, חייבים. אחת הלהקות הישראליות היותר מוכשרות שיצא לי לראות.


האבו נפחות יורדים ועולים הכוכבים. fixed stars
הרכב של שלושה חברה ירושלמים, שנראים באמת מאוד שמחים להופיע בצוללת (כפי שהם אמרו).
"האבו נפחות הרסו הכל, בטח מכאן אפשר רק לרדת", אני חושב לעצמי בשקט.
פאקינג לא ענק בפנים שלי. הכוכבים בעטו לי בפנים עם המוזיקה שלהם והרעידו את האולם. יש להם וייב חזק שמזכיר את Muse בעיניי (גילוי נאות, אני פחות בקיא בלהקות אלטרנטיב), וכל שיר שלהם רק עשה לי חשק להמשיך להישאר שם עוד ועוד.
אני חייב לציין לטובה את הזמר/גיטריסט. הבחור בעל קול מדהים, שמשדרג לגמרי את ההרכב והמוזיקה בכמה רמות. הכוכבים גרמו לי להרגיש כאילו חזרתי לתיכון, לילדות. לגיל הזה שהחלום הוא לעמוד על במה ולצעוק עם גיטרה ודיסטורשן, ולא צריך כלום מעבר והכל מתוק בחיים.
יאללה, הגיע הזמן של הזבובים.
שמעו, איזה רוקנרול החבר'ה האלה מוציאים מעצמם. בלי ספק הלהקה שהכי תקשרה עם הקהל וגרמה לי לחשוב פעמיים אם כדאי לי בעצם לפתח קריירה מוזיקלית ולשרוף כמה שיותר במות בחיים שעוד נותרו לי.
אני חייב לעצור כאן ולהגיד שהזמרת של ההרכב גרמה לי ליטרלי לפעור עיניים ולפתוח פה במשך הרבה מאוד זמן. אלוהים שבשמיים, את באמת משהו מיוחד. תודה על מה שעשית שם.
אני חושב שמה שהיה הכי טוב בהופעה של הזבובים, היא ההרגשה של השלווה, ההרכב משדר לי ולקהל שהכל יהיה בסדר, "אנחנו כאן איתכם ולא באנו סתם", הם אומרים בלב וכולם שומעים בזמן שהם פורטים/מכים/צועקים/שרים בשבילם ובשביל הקהל.
אני מחכה לעוד מוזיקה שתוציאו, אני בהחלט הולך להקשיב.

הזבובים מסיימים ולבמה עולים חבורה של נגנים עם חליפות. למי שלא מכיר – סוסימתים.
gunned down horses, ברוכים הבאים, הכניסה לטרופי דעת בלבד.
מכירים את זה שאתם יוצאים מפוגו ברוטלי במיוחד ומנסים להבין מה בכלל מתנגן עכשיו? אז זאת ההופעה של הסוסים, פשוט טירוף חסר מעצורים, וכשיש מעצורים הם כל כך טובים הם מעלים חיוך על הפנים.
יש איזו צינה בלתי רגילה שאוחזת בך בזמן שאתה מסתכל על וידי, הסולן של הסוסים, שילוב מטריף בין אימה לאושר בזמן שהספק מפלצת ספק אדם מפזז על הבמה נונסטופ ומוציא מעצמו את הקולות שנשארו חבויים בו במשך שנים בלי שבני אדם ביקשו לדעת אותם ואת תחושותיהם שמרחפות בחלל הנשימה.
לקראת הסוף הקלידן מתחיל מלודיה עצובה והכל נהיה שקט. הסולן מתחיל לדבר ומסביר שהלהקה הוציאה לא מזמן סינגל חדש בתוך ספר ילדים, ושכל התרומות מההכנסות שלו ילכו למרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בחיפה (משכן חברי הלהקה).
חברים, ריגשתם, צרחתם והעפתם. בכינו וצעקנו, הייתה תחושה שהכל חלום. תודה.

נקסט אפ – מאובן.
נכון יש את האנשים שמצליחים לחוות מוזיקה בתור צבע?
אז מאובן תמיד נותנים לי תחושה (לא צבע אבל -) של עשן סמיך במקום קר, מהסוג שאתה רוצה להיכנס לתוכו ולהבין מה נמצא שם.
לא יודע ולא אכפת לי מה ההגדרה של המוזיקה שלהם, בעיני זה פשוט טוב. הלהקה הזאת כל פעם מחדשגור לי לעצום עיניים ולזוז, לנתק את כל הדברים הקשים שבפנים ולהתמכר לתנועה ולצליל.
הם כבדים כמו אבן ורכים כמו חול, צינה מזדחלת לעמוד השדרה בזמן שחלל, זמן, אוויר ונשימה מתערבבים ביחד כשהמאובנים תופסים תאוצה. בעיניי הם להקה שצריכה להתפרסם בכל העולם.
למען האמת אני לא יודע מי ארגן את הפסטיבל, אבל זו יוזמה מבורכת בכל קנה מידה אפשרי, בין אם זה במה ללהקות חדשות יותר או חדשות פחות, בין אם זה לסינגל המדהים (והסיפור שמאחוריו) של סוסימתים.
בכל מקרה, אלפי תודות. לפחות בן אדם אחד יצא שמח יותר ממה שהוא נכנס.
שאו ברכה

איור : נמרוד פרידמן לפרופיל אינסטגרם של נמרוד: