תמר פילוסוף / 11.12.18 / המזקקה ירושלים / מאת: גבריאלה חזון

החיים שלי נהיו כל כך עמוסים, שכל יום בהם אני מסיימת מותשת ובעייפות גדולה. הלימודים דורשים ממני הרבה כוחות. יחד עם כל זה, אני משתדלת למצוא רגעים קטנים של השהייה ומנוחה. גם אם זה לא ערב מלא של "יציאה", אני משתדלת להקדיש לעצמי כמה דקות של אוויר לנשימה. לצאת לסיבוב בחוץ, לעשות גיחות קצרות, רק להרגיש בנאדם שוב לפני מסע החזרה הביתה וסיום היום.

סיימתי את יום הלימודים שלי בשעה 21:30, אחרי שחתכתי קצת יותר מוקדם משיעור תזמורת כי לא הייתי מרוכזת יותר.

יום שלישי לא היה "פעמיים כי טוב", אלא טריפל-כי טוב כי היו לפחות 3 הופעות ששקלתי לאיזו מהן אני רוצה ללכת לראות אבל פשוט לא ידעתי מה יהיה מצב הרוח שלי. איפה ארגיש שאני מוצאת את עצמי. סיימתי את היום שלי טרודה ומבולבלת. לא ידעתי מה לעשות עם כל הבלבול הזה אבל הרגשתי שאני צריכה מוזיקה שתעשה בתוכי סדר.

הופיעו – תמר שכטר בנוקטורנו, אליק הרפז בסירא (עוד אראה אותו שוב. הוא והכינור המטורף שלו), ותמר פילוסוף במזקקה.

את שלושתם אני אוהבת. כל אחד מהם מיוחד בדרכו. שלושה אמנים מאוד ירושלמים בשבילי. ועם כל הצער בפיספוס ובבחירה הקשה, שימח אותי מאוד שכל הטוב הזה קרה בו זמנית. הרבה אנשים הרוויחו באותו יום. ומדהים השפע הזה שקורה באמצע השבוע.

הלב החליט לבסוף ללכת למזקקה. בהתחלה חשבתי שאשב שם רק לשלושה שירים ואלך. פחדתי שלא אהיה מרוכזת בהופעה עם כל העייפות הזו שנחתה עליי, שלא אהיה בכוחי. רציתי באמת משהו לנשמה שיטיב איתה. ותמר מיוחדת ומרפאת וגם המעט שאפשר להיות בו ולהרוויח הוא מדהים.

אבל משהו בי נשאב ונשאר. עד סוף ההופעה.

זו הייתה הופעה שהייתי זקוקה לה. והצלחתי למצוא את השקט והשלווה בתוך המוזיקה של תמר, עם כל שיר ושיר שהיא ניגנה.

את תמר פילוסוף אני חווה לאורך השנים בכל מיני דרכים.

זה התחיל בהופעות בית בפרוייקט מדהים ששמו "מוזיקה בבית", בחצר בית קסומה בקריית יובל. איפשהו בשנת 2012-2013 אני חושבת.

תמר הלחינה לדוד לביא שיר, ודרכו הכרתי אותה. כך שמעתי עליה.

קרו בחצר הבית הזה הרבה רגעים של קסם. ותמר היא גילוי.

כל שיר שלה שקיים ביוטיוב הוא פנינה.

לחוות אמן לאורך השנים זה באמת תהליך מעניין.

מה שהמוזיקה שלה הספיקה לעבור…

הופעות בחנאל'ה בירושלים לבד ובהתארחות בהופעות של אחרים, השתתפות בתכנית "סינטיסייזר" שההופעה שהיא ביצעה שם עדיין מהדהדת בי. לשמוע אותה פתאום עם הרכב – תוספת של תופים וגיטרה שמוסיפה למוזיקה שלה נפח חדש ומעצימה אותה.

יש קסם באלבום שלה שנמצא בבנדקאמפ. בהקלטה מינימליסטית ובסאונד מאוד חורפי ובתמר לבד על כל זה. אבל לשמוע אותה עם להקה זה לוקח אותה זה למקום אחר. אני כל כמה זמן חוזרת לביצוע שלה מהסשן שהקליטו אותה במהלך התכנית הזו, "ליפול כמו עלה".

אף פעם לא שמעתי את תמר ככה. וזה כל כך יפה להיות נוכח לזה.

ועכשיו, בתקופה האחרונה בה היא מקליטה את האלבום שלה… אני עוקבת אחר זה בשקיקה ובהתרגשות גדולה. זה אחד האלבומים שאני הכי מחכה להם שייצאו.

   היו לי כל מיני מחשבות סביב ההופעה של תמר במזקקה כשראיתי את פרסום האיוונט. מופע סולו ופעם ראשונה שהיא מופיעה שם.

הרגשתי שמצד אחד זה משהו שהיה צריך לקרות ועכשיו עם המקום של תמר וההתפתחות שלה בתור אמנית זה הזמן הנכון, ומצד שני – שאלתי את עצמי האם זה המקום הנכון עבורה?

הרגשתי קצת דיסוננס בין המקום לבינה. שהמזקקה מקום שלא מתחבר לי אל תמר. משהו בחיספוס אולי של המקום, והעדינות של תמר…

אבל התבדיתי.

כשהתחיל להגיע הקהל פתאום ראיתי את הקסם שבדיסוננס הזה ואיך הכל מתחבר ולמה בעצם בחרתי להפריד. שכחתי כשמדובר בירושלים? זה הרי חלק מהייחוד של העיר הזו. כל הקצוות מתחברים בסוף.

פשוט אף פעם, ואני מודה, לא ראיתי כל כך הרבה חובשי כיפה מצטופפים ברחבה של המזקקה.

בתפיסה שלי חשבתי לעצמי שאולי זה לא קהל היעד.

וזה היה רגע מאוד יפה לראות ששמחתי שנחשפתי אליו. שום דבר לא משנה כשהמוזיקה מדברת.

הגיעו לא מעט אנשים, עד שהזדקקנו להוסיף עוד שתי שורות כיסאות מאחור כדי שיהיו עוד מקומות לשבת.

הגיע קהל שמכיר את תמר מכל מיני מקומות שונים בחיים.

על הבמה היו מונחים נרות, ואור חמים עטף את החלל. היה נעים להיכנס ככה להופעה.

בשמלה שחורה, תמר נכנסת לבמה. משהו ברגע הזה, בכניסה לבמה מלאת הנרות, גרם לי לחשוב כמה אצילית ועוצמתית היא.

אנשים היו מאוד שקועים וקשובים לה. אחת נשענה על הקיר ועצמה עיניים, ואחד טמן את פניו בידיו מתנדנד עם תמר והמוזיקה, ולרגעים היה נדמה שהוא מתפלל.

תמר זמרת גדולה, ואמיתית, וכנה, ועדינה.

הצורה שבה היא כותבת, ומתבטאת, ומתייחסת – אין דבר שדומה לה.

יש בה משהו על זמני, איך שהיא שרה שירי משוררים גדולים. רחל, לאה גולדברג…

"זה שיר שכתב פנחס שדה. זה שיר עם המון המון תשומת לב לרגע מאוד מאוד קטן" תמר אומרת לפני שהיא מבצעת את "ליפול כמו עלה", ורק המשפט הזה תפס אותי ולא עזב אותי משם.

זה משהו שמאוד נכון כלפי כל היצירה שלה. תשומת הלב הזו.

ובעוצמה שקטה היא מכניסה אנשים פנימה לראות ביחד איתה את הנקודות הקטנות האלו מהעיניים שלה.

בכניסה להופעה, בקופות, חולקו תמונות עם מילות השיר "שמחה", שהוא שיר חדש שתמר הוציאה ממש בימים האחרונים. עם מגנט מצורף אליהם מאחור.

היא ביצעה את השיר בהופעה, ושמחתי שיש לי את המילים להחזיק ביד כדי שאוכל להתעכב על כל מילה.

והוא הולך כך:

כְּשֶׁיָּצָאתִי לְטַיֵּל

שָׁמַעְתִּי בְּתוֹכִי אֶת הַשִּׂמְחָה

הִיא הָיְתָה קְטַנְטֹנֶת וְלֹא הִפְסִיקָה

לְקַפֵּץ וְלָרוּץ

צְחוֹקָהּ הָיָה דַּק וּמִתְגַּלְגֵּל

אָמַרְתִּי לָהּ מִלִּים טוֹבוֹת

שֶׁהִיא בְּרוּכָה, שֶׁהִיא אֲהוּבָה,

רְצוּיָה וּמֻזְמֶנֶת

שִׂמְחָה הִיא דָּבָר שָׁקֵט מְאֹד

שִׂמְחָה הִיא דָּבָר עָדִין

אביתר בנאי כותב בשירו "שיר טיול" – "חבל שלשקט אין קהל".

לאורך כל ההופעה של תמר הקהל הקשיב לשקט, שהוא פרספקטיבה שלמה של חיים שעוברת דרכה, וזה היה רגע מדהים.

הרגשתי שיצאתי מההופעה הזו טעונה. שמחה יותר. שלווה יותר ומחוייכת יותר.

(תודה תמר)

לעמוד הפייסבוק של תמר

לביצוע "ליפול כמו עלה" מתוך Synthesizer – תכנית האקסלרטור למוזיקאים:

לביצוע השיר "שמחה":

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s